בקהילה
בני הזוג הפראמדיקים שיצאו להציל חיים תחת אש:"עשינו הכל כדי שישרדו עד הבית חולים"
בבוקר השבעה באוקטובר עם מתקפת הפתע המוקדמת של חמאס על אזור העוטף, אדם זיו בן ה-31 מאשדוד ובת זוגתו מיתר זמיר, מצאו את עצמם בבית בנתיבות. השניים שהכירו במהלך קורס פראמדיקים ועובדים במקביל במשטרה ובבית החולים אסותא, גילו תושייה רבה ויצאו להציל חיים של פצועים רבים בעודם תחת אש המחבלים. בראיון מיוחד לאתר אשדודי, מתארים השניים את רגעי הלחץ שעברו על שניהם, התחושות מאותו אירוע והתמונות שלא יישכחו: "בכל מקום יש זיכרונות של תופת מקווה שעם הזמן נוכל למלא אותם שוב בזיכרונות טובים".
1235 
תגובות
הדפסה
אדם זילברברג ומיתר זמיר. סייעו לפצועים בתחילת המלחמה
הבוקר של השביעי באוקטובר ייחרט בהיסטוריה של מדינת ישראל לעד- לצד אובדן חיי האדם הגדול והכבד מנשוא, התרחשו בו גם כמה סיפורי גבורה שמעידים יותר מכל על הערבות ההדדית של האנשים שחרפו נפשם ויצאו להציל חיים.
סיפור אחד כזה הוא של בני הזוג – אדם זילברברג (31) ומיתר זמיר (32). אדם שגדל בעיר אשדוד ועובד במשטרה, הכיר את מיתר שבמקור מכפר עזה ועובדת במקביל במכון הדימות של בית החולים אסותא, במהלך סיום קורס הפראמדיקים שלו ב-2019. אלא שגם הידע אותו רכשו במהלך הכשרתם, לא הכין אותם לאותו בוקר של שמחת תורה.
"06:30 בבוקר התעוררנו לצבע אדום. נכנסנו לממד וכשיצאנו לא הפסקנו לשמוע קולות של יירוטים ופיצוצים דרך המרפסת והחלונות שמשקיפות לכיוון עזה ושדרות", אדם מספר.
"הייתה תחושה מוזרה באוויר – שמשהו קורה ותוך כדי בדיקה עם החברים שכולם בסדר שמעתי צרור ירי ארוך וישר הבנתי שהוא לא שייך לנו. במקביל קיבלתי קריאה באפליקציה של מד"א על פצוע קשה בסעד. רצתי לקחת את הנשק וכל הציוד הרפואי ויצאתי עם הרכב כשהחלונות פתוחים כדי לשמוע אזעקת צבע אדום, בזמן כמות הפיצוצים וצרורות ירי רק הלכו והתחזקו".
מתי אתה מבין שזו התקפה שמשלבת גם כניסת מחבלים?
קצת לפני קיבוץ סעד אני נעצר על יד ניידת שחסמה חלק מהכביש ותוך כדי שהשוטר מברר לאן אני נוסע, אני שומע את הדיווחים בקשר ואני מבין שיש מחבלים שחדרו והשוטרים בשטח מנהלים מולם קרבות פנים מול פנים. אחד הדיווחים מעדכן שיש טנדרים ואופנועים של מחבלים בדרך אלינו. אני מחליט להצטרף לשוטר ולוקח ממנו אפוד קרמי שהיה בניידת, יורד לתחילת התעלה בצד ומשם מנהלים לחימה".
אני משער שהמקצועיות שלך כשוטר וכאדם שמציל חיים במד"א תרמו לך רבות בסיטואציה.
"כן לגמרי. ככל שעוברות הדקות ופתאום מגיעים לא מעט רכבים לכיוון, אני גם מבין שהיו הרבה ניצולים מהמסיבה ברעים שנסו על נפשם ואפשר היה לראות את האימה בעיניים שלהם ואת הרכבים שחלקם מחוררים. החלטתי 'לעזוב' את תפקיד השוטר באותו רגע ולהתחיל לטפל בפצועים. נתקלתי בגבר ואישה ששכבו על הכביש עם פציעות מאוד קשות ברגליים.
אני נותן לעצמי כמה שניות כדי להבין עם מה אני מתמודד וכדי לקחת את ההחלטה הכי נכונה. בסוף אני מחליט להניח את הציוד הרפואי באחת הפינות לקחת חסם עורקים ולהיכנס מהדלת האחורית כדי לשכב בניהם בצורה כזאת שאני אצליח להגיע עם הידיים לרגל הפצועה ולעשות חסם עורקים. ניסיתי למצוא אצלה סימני חיים אבל לצערי לא היו כאלה".
אדם זילברברג. ממד"א למילואים
"ראיתי את הרכב של אחד הרבשצ"ים עם צ'קלקה על הגג – לא דמיינתי שיש בו מחבלים"
בעודו ניצב בלב חילופי האש ומנסה להציל את חייהם של הפצועים, אדם נמצא גם בקשר רציף מול מיתר ששוהה בביתם, מבקש את עזרתה בטיפול בפצועים הרבים.
"הדבר ראשון שעשיתי היה להתקשר למיתר ולהגיד לה שתגיע עם כל הציוד הרפואי שיש בבית ובמיוחד עם חסמי עורקים וחזרתי לטפל בפצועים שהמשיכו להגיע.
תוך כמה דקות מיתר הגיעה – לא הייתי צריך להגיד לה כלום היא הבינה את המצב וישר הצטרפה אליי ודילגנו בין פצועים ובמקביל היא ניסתה לברר מה עם אחותה שבכפר עזה כי הבנו שיש חדירות מחבלים להרבה יישובים בעוטף וגם לשם".
באותו הזמן המחבלים כמובן בתוך השטח. איזה תחושות עוברות תוך כדי?
"אני זוכר שראיתי את הרכב של אחד הרבשצ"ים עם צ'קלקה על הגג – לא דמיינתי שיש בו מחבלים, ופתאום אני רואה אותם מבצעים ירי לכיווננו – רק בנס לא נפגענו שם.
באותו יום היו כל כך הרבה סכנות שכל החלטה הייתה יכולה להיות קריטית אבל המטרה שלנו הייתה להציל חיים ואתה דבק בה ועובד על אוטומט".
עד כמה השנים שלכם במד"א והידע שצברתם גרם לכם לדעת איך לסייע לכל הנפגעים?
אדם "השנים במד"א שדרות וההסלמות שעברנו ללא ספק נתנו לנו כלים כדי לעשות את העבודה בצורה הרבה יותר טובה ובקור רוח. היו גם הרבה שיקולים כמו למשל כמות הציוד שיש לנו כל כמה זמן יגיע אמבולנס של מד"א ואת מי מפנים קודם דברים שראינו בזירות של פגיעות ישירות בסבבים קודמים וידענו ליישם".
מיתר "במד"א רואים המון סוגי פציעות, ולרוב מדובר בפצוע בודד. במהלך ההכשרה של פרמדיק שמים דגש על נפגעי טראומה ומתרגלים אירועי רב נפגעים כך שכן יש מושג איך להתמודד. כשהגיעו רכבים לצומת וצפרו חזק ככה ידענו שיש פצועים ברכב וכל פצוע שהגיע השתדלנו לתת לו את מה שצריך כדי שישרוד עד בית החולים".
לסיום, כתושבי הדרום שמכירים את האזור מאשדוד עד נתיבות. מה הציפיות לעתיד ממה שיקרה?
מיתר "כל מי שמכיר או גדל באזור יודע שהמקום הוא 95 אחוז גן עדן ו5 אחוז גיהינום. הנגב המערבי מלא במקומות יפים ותיירות, והוא יישאר ככה וישגשג כל עוד האיום יוסר. אנשים שגרים באזור לא יחזרו להיות מה שהיו לפני אותה השבת, מגיע להם שתחושת הביטחון תחזור ולא יחיו בפחד קיומי כמו שאר אזרחי הארץ".
אדם "יש לנו דרך לא פשוטה – אנשים איבדו את הבית כולל המשפחה של מיתר שפונו. מעבר לארבע קירות יש חיים שלמים ואלפי זיכרונות בכל פינה בבית ובשבילים של הקיבוץ. רובם טובים אבל בחלקם יש זיכרונות של תופת מקווה שעם הזמן נוכל למלא אותם שוב בזיכרונות טובים".
מיתר זמיר. במקביל להיותה פרמדיקית, נמצאת במשמרות באסותא
עוד כתבות
עוד כתבות
מבזקים - אשדודי
