קבלת שבת – מירב אסרף

מירב אסרף מרובע ד' תמיד אהבה את תחום הלק והציפורניים אך אף פעם לא ניגשה ללמוד אותו באופן מקצועי, עד שהגיעה הקורונה וטרפה את כל הקלפים: היא החליטה שזה הזמן שלה מאחר ומדובר במקצוע שהיא "מתאהבת בו כל יום מחדש" לדבריה. "אני אוהבת לעשות דברים מאתגרים ומעניינים על הציפורניים כי לק חלק זה משעמם, לא שאני לא עושה גם אותו כמובן. אני עושה כל מה שרק הלקוחות האהובות שלי רוצות וחושקות בו, גם אם זה הכי קשה שיש – אני אוהבת אתגרים בתחום הזה. מבחינתי זה סוג של ריגוש, כל פעם מחדש ואין ספק שזה העיסוק המרכזי הגדול היום בחיי שממלא אותי כמובן אחרי בעלי וילדי. אני לא מוותרת אף פעם על מה ומי שחשוב לי ואם ויתרתי כבר על משהו או מישהו, זה בגלל שהם לא היו חשובים לי יותר."

עכשיו אסרף מספרת על השבת האשדודית שלה ותחילה על ההכנות: "אני מתחילה את הסופ"ש שלי ביום רביעי עם חיסולי כביסות, קיפולים, ארגון במקרר ועוד. אני והבת שלי, לימאי יד ימיני, כבר מיום ד' בהרגשה שתחושת השבת המתקרבת".

מה את עושה בשישי בבוקר?

"אני קמה ומארגנת את הילדים לגן ולבית הספר. בעלי לוקח את הילד הנוסף לגן וכמובן תמיד חוזר עם פרחים. בינתיים אני שותה קפה במרפסת, הוא מגיע – אנחנו מקשקשים קצת בינינו ומתחילים את ההכנות לשבת ביחד".

מי אחראי על סעודת השבת?

"אני ובעלי אחראיים ביחד. אנחנו מאוד אוהבים לבשל עם מוזיקה בכיף שלנו, צוחקים, מדברים ומרכלים. המאכלים העיקריים שלנו הם דג מרוקאי עם פולים, בעלי אחראי על הדגים בלבד, למרות שלמד ממני. אני חיבת לציין שהתלמיד התעלה על המורה. בנוסף אנו מבשלים שניצל לצהריים וחמין מרוקאי לשבת בבוקר. בעלי והילדים לא מוותרים לי על החמין בחורף ובקיץ ועוד מטעמים שמשתנים מידי שבת".

מה אתם עושים בשבת בבוקר?

"אני מתעוררת עם הקטן שלי, הלל יעקב בן ה-3, בעוד בעלי כבר בבית הכנסת. אני גם מתפללת ומוזגת להלל תה עם עוגיות, משחקת איתו קצת ובשעה 10:00 הולכת ביחד עימו לבית הכנסת, לקראת סוף התפילה כדי להספיק לראות את ספר התורה ולהתפלל. לאחר התפילה חוזרים הביתה לעשות קידוש כי אני לא שותה עד אז. אנו שותים תה, לוקחים את הלל לפארק ואז חוזרים. בשלב הבא אני מעירה את המתבגרים שלי, ליאם בן 19 לימאי בת 16.5 ואלנתן בן 15. כולנו יושבים לארוחת שבת ונהנים יחד".

שתפי אותנו בזיכרון ילדות שלך משבת.

"זיכרון ילדות שלי משבת לוקח אותי לגיל 8 כאשר הייתי הולכת עם אבא שלי היקר ז"ל לבית הכנסת. הוא נפטר לפני 5 שנים בראש השנה, אז חלק מהלב שלי מת באותו יום יחד איתו. הייתי ילדה של אבא, כל החיים היה לי אבא טוב ואני מתגעגעת אליו בכל דקה. כל כך אהבתי ללכת איתו לבית הכנסת לאסוף סוכריות ולשחק עם עוד ילדים שהיו חברים שלי, רק בבית הכנסת כי בכל השבוע לא הייתי רואה אותם".