תעודת לוחם – דניס צ'בן

עזב הכול והתגייס למילואים בלי לחשוב פעמיים: גדוד המילואים (גפן 9716) הוקפץ ב7.10 לפעילות, מספר שעות אחרי הבוקר השחור שפתח את המלחמה. אחד מחייליו הוא תושב רובע הסיטי, רס"ל דניס צ׳בן בן ה-24, שבחיי היומיום שלו עובד באבטחת מתקן אסטרטגי באשדוד. למרות הכל ובלי לחשוב פעמיים, צ'בן ארז את התיק וקפץ לצו 8. למזלו, הוא יוצא לאפטר פעם בשבוע מאז שגיוס אך שהוא הספיק להיות הרבה פעמים בבית, ביחס לשאר המילואימניקים.

רס"ל צ'בן השאיר מאחור את לוסיה, בת הזוג שלו בשלוש השנים האחרונות, וגם את התחביבים שלו: ספורט, חדר כושר, כדורגל וצפייה במשחקי קבוצתו האהובה, ריאל מדריד.

בשיחה שערכנו איתו מהשטח הוא מתאר: "כבר יצא לי בעבר לשרת בגבול עזה. כשהייתי בסדיר שירתי לוחם בגבעתי בגדוד שקד, אז הכרתי פחות או יותר את הגזרה והכרתי את הנפשות הפועלות. מצד שני, לא דמיינתי לעצמי שיום אחד אני אסע ברחובות ההרוסים של עזה ביום יום על מנת לספק ללוחמים את הדרישות שלהם למען כך שימשיכו בלחימה בצורה הכי טובה שיש".

על התחושות בלב עזה אמר: "ההרגשה, כשאתה עומד על הגבול עם הרכבים, פשוט בלתי נתפסת בהתחלה. אני זוכר את הלילה הראשון, כשנכנסתי עשינו נסיעה מבצעית ועמדנו בשיירה להכניס אספקה ללוחמים. עברו לי בראש חששות של מה יקרה אם אני לא אחזור בשלום כי מלחמה זה לא צחוק, אבל ידעתי שאני חייב לעשות את זה. פעם אחת הגענו ללוחמים בשטח וכאשר סיימנו לפרוק את הציוד שלהם, קיבלנו התראות על פצמ"רים ופיר מנהרה שזוהה 100 מטרים מהאזור המוגן של הלוחמים, פתאום החלו יריות. הפחד והאדרנלין החל להתגבר אבל נרגענו כאשר ראינו את העוצמה של חיל האוויר מטיל פצצה של כמה קילוגרמים ומחסלת את המחבלים בפיר. בסופו של דבר זאת הרגשה של שליחות, עשיתי מה שביקשו ממני, התייצבתי למשימה בלי לחשוב פעמיים ולא מצטער לזה לרגע כי בסוף יש לנו מדינה אחת. אם לא נגן עליה, אז מי כן?"

לסיום, יש לו גם מסר לעם ישראל: ״תמיד תזכרו שאנחנו עם אחד. תסתכלו סביב, אנחנו מוקפים באויבים, תפסיקו להתעסק בשטויות ותהיו אנשים טובים יותר אחד לשני, תפרגנו, תתרמו כי רק ככה ננצח ביחד, הכוח של העם שלנו כשהוא מאוחד זה משהו שלא ניתן לתאר".