מנה אחרונה: מסעדת "אלדין בשדרה" סגרה שעריה לאחר 24 שנות פעילות

נפרדים מ"אלדין": בשבוע האחרון מסעדת הדגים הוותיקה "אלדין בשדרה" הורידה את סיר הדגים האחרון מהגז, מסיימת 24 שנים של קריירה קולינרית (תחילה באזה"ת ולאחר מכן בשדרות מרטין בובר), במהלכן הפכו לשם דבר בעולם המסעדנות, והיו חלק בלתי נפרד מחיי הלילה והקולינריה האשדודית למן תחילת המילניום.

את המסעדה ניהלו ותפעלו בני הזוג אלי ואתי אלקובי. הוא על הדגים והיא על הסירים והאורחים, תמיד שם-  צוהריים וערב, מארחים את כל המי ומי, בלב רחב ונדיב, ממש כמו המנות על השולחן.

ומי לא עבר שם במרוצת השנים?

ראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת, זמרים, שפים ידועים, אנשי עסקים וציבור ובעיקר האשדודים – שחזרו פעם אחר פעם לחגוג שם את השמחות או סתם להעביר עסקית צהריים, ולהרגיש קצת ים בעיניים ובצלחת.

מאחר והודעה רשמית טרם יצאה, גם היום ואתמול המשיכו להגיע לקוחות למסעדה כבשגרה, מופתעים לראות את בני הזוג בקיפולים ומכירה של הציוד במסעדה, לרבות כלי הבית בסגנון הוינטג' שאפיינו את הקו העיצובי וסימן ההיכר של המסעדה לאורך השנים.

עם תחילת מלחמת "חרבות ברזל", אתי ואלי התגייסו למאמץ של העורף, והכינו עשרות ארוחות גורמה לחיילים וגם למשפחות נזקקות.

תפסנו את אתי, הלב הגדול של המסעדה, ל"ראיון" ספונטני על ההחלטה לסגור את הפרק הנוכחי, וגם להתעניין מה הלאה:

אז למה בעצם לסגור?

"אני חושבת שניתן פשוט למצות את התשובה ב"עייפות החומר". מיצינו. אחרי 24 שנים בענף התובעני והלא פשוט של המסעדנות והאירוח, כמעט מידי יום, הגענו לסיפוק בנקודה הזאת. גם הקורונה לא שברה אותנו, לא סבבי הלחימה, והאמת שבחודשיים האחרונים היו בסימן של שיא של עבודה, אבל הגענו לנקודה בה החלטנו במשותף לעצור"

מה התחושות שלכם, בכל זאת, 24 שנים…

"יש המון רגשות מעורבים, אנחנו בעצמנו עוד לא ממש מעכלים, זה ייקח עוד קצת זמן. מצד אחד יש תחושה של הקלה גדולה. אין את המתח של הסרוויס שהיה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, אבל מצד שני גם פתאום אין גם את ההתלהבות והסיפוק שבאירוח… שזאת חלק מהנשמה של כל מי שבענף המסעדנות".