תעודת לוחם: מוריס רבינוביץ

"כולנו בתחושת שליחות אדירה"

"הרגע הכי מפחיד הוא בעיקר כששומעים שיגורים ונוחתים פגזים קרוב יותר. מצד שני, הרגעים המרגשים הם רבים אפילו יותר, יש את קבלת השבת הראשונה מתחילת המלחמה, כשהיינו בשטחי הכינוס, מוכנים להיכנס ללבנון. הייתי מוקף סביבי בחברים מהסדיר ותחושת השליחות והנחישות היתה אדירה. גם כמות האנשים שחיזקה אותנו ובאה לשמח אותנו עם אוכל, טיפול רפואי וציוד גרמה לי להרגיש כל כך גאה ושמח על היותי ישראלי. אני לא אדם קיטשי אבל באמת אלו תחושות שקשה להסביר.

רגע מרגש נוסף היה לפגוש את הכלבה שלי לראשונה אחרי חודש, גידלתי אותה מגיל חודשיים וזה היה הזמן הרב ביותר שלא ראינו אחד את השניה – זה היה בין הרגעים המרגשים שחוויתי בחיי. התגובה שלה היתה מצחיקה, היא פשוט השתינה על כל הבית והתחרפנה לגמרי".

על הרגע הקשה סיפר: "היה לי רגע כואב מאד כאשר המפקד שלי בעבר, חן בוכריס נפל בנחל עוז. הוא היה מודל לחיקוי של כולנו. אדם שהערכתי מאד בחיי, הוא הביא מוטיבציה לכולם להמשיך ולהתגבר על קשיים. בשמו ובשם העם נעמוד בכל משימה שהצבא יתן לנו".

לסיכום שיגר מסר לעם: "בתקופה הכי קשה שלנו כעם, התאחדנו ונרתמנו. אנחנו ננצח כי אין לנו ברירה אחרת. העורף מאד מרגש אותי ואת החברים שלי במעשים שלהם. זאת הסיבה שאני יודע שננצח ונשגשג כעם כי אנחנו אוהבים את החיים בניגוד לאויבים שלנו. אני מייחל שכל החטופים יחזרו במהרה ושכמה שפחות חיילים ואזרחים יהרגו. מחכים שיגיע השקט בחזרה למדינה".