בקהילה
פרח אדום שנקטף: הקאבר שהוקלט לזכרה של עמית מן הי"ד
ב-7.10, נרצחה במרפאה בקיבוץ בארי הפראמדיקית עמית מן ז"ל, שהיא גם בת דודתה של העיתונאית האשדודית, חן בוקר אמר. כחודש וחצי לאחר המקרה, החליטה חן להקליט קאבר לזכרה ולהחיות עבורה את הדבר שאהבה כל כך, מוזיקה: "אני מביטה בה שרה, יפה כל כך, תמימה ונעימה וכל מה שאני חושבת לעצמי זה שחבל שלא הכרתי אותה טוב יותר. חבל שלא סיפרתי לה שגם אני הייתי שרה פעם, שחלמתי על במות ואורות וכיכבתי בטקסים בבית הספר ובהצגות. חבל שלא יצא לי לשיר יחד איתה".
2466 צפיות 
תגובות
הדפסה
עמית מן הי"ד בבארי, בימים טובים יותר
בשבת של ה-7 באוקטובר, בין כל הסיפורים על האבדות הנוראיות, סיפור אחד טלטל במיוחד את מערכת 'אשדודי', סיפורה של הפראמדיקית האמיצה, עמית מן- אחריו עקבנו בלייב בגלל קרבתה לעורכת שלנו, חן בוקר אמר. בהודעות האחרונות לפני הירצחה, סיפרה עמית לאחיותיה רגע אחר רגע על הגעתם של המחבלים, על האנשים שניסתה להציל בכל מחיר ולבסוף, הגיע רגע הפרידה.
עמית הייתה בת 22 בהירצחה, היא הייתה הצעירה מבין 5 אחיות וקרוביה תיארו אותה כנערה מלאת חיים, קרן שמש יפה ומאירה. כשנה לפני מותה, החלה לעבוד בקיבוץ בארי כפראמדיקית וחודשיים לפני מותה, החלה להדריך קורס פרמדיקים- היא הייתה המדריכה הראשית הצעירה בארץ.
עמית יכלה להישאר בממ״ד בדירתה בקיבוץ ולהינצל, אבל ברגע ששמעה יריות והבינה שיש פצועים- היא תפסה את תיק הפרמדיק שלה ורצה למרפאה. היא הייתה נצורה כמעט 8 שעות במרפאה וטיפלה בפצועים רבים, יחד עם רופא ואחות שהיו שם ועוד 2 אנשי כיתת כוננות של הקיבוץ שהגנו על המרפאה. הם שרדו עד שנגמרה להם התחמושת.
עמית שמרה על קור רוח למרות התופת והאימה, הייתה בקשר רציף עם מד״א, ביקשה שיגיע חילוץ לפצועים ועדכנה על מצבם. פצועים ששרדו סיפרו לנו שסייעה להם והצילה את חייהם. גם כשנגמר לה הציוד הרפואי, היא ליטפה אותם, דיברה איתם, הגישה להם מים ועודדה אותם. קצינים שמצאו את גופתה סיפרו שבתושייה מדהימה היא עשתה לעצמה חוסם עורקים אחרי שירו ברגלה בתקווה לשרוד.
לפני כשבוע, פורסם באמצעי המדיה ביצוע של עמית מן הי"ד בו היא שרה את השיר 'שום דבר לא יפגע בי'. באירוניה שוברת לבבות היא שרה 'לא אישה, לא כדור מחבלים, שום דבר'. קרוביה מספרים כי היא אהבה לשיר בכל רגע נתון, וזו הייתה אהבתה הגדולה לצד מקצוע הרפואה.
View this post on Instagram
חן, בת דודתה של עמית, החליטה להקדיש ולהקליט שיר לזכרה והיא מספרת: "מאז ה-7 באוקטובר, אני לא מפסיקה לחשוב ולכאוב, כמו כולם, אני מניחה. למרות ש'צרת רבים – חצי נחמה' פחות תופס במקרה הזה. גרתי פעם בשדרות, למדתי במכללת ספיר ועבדתי בפאב בניר עם. יש יותר מידי אנשים שהכרתי פחות או יותר והכל כל כך כואב גם ככה.
על סיפור הגבורה של בת דודתי, עמית מן ז״ל הפרמדיקית שנלחמה עד הרגע האחרון בקיבוץ בארי כולם שמעו, כאבו והצטמררו. בכל יום קופץ לי וידאו אחר שלה ברשתות החברתיות – אני מביטה בה שרה, יפה כל כך, תמימה ונעימה וכל מה שאני חושבת לעצמי זה שחבל שלא הכרתי אותה טוב יותר. חבל שלא סיפרתי לה שגם אני הייתי שרה פעם, שחלמתי על במות ואורות וכיכבתי בטקסים בבית הספר ובהצגות. חבל שלא יצא לי לשיר יחד איתה.
באזכרה שלה, הקרינו סרט שערכו במיוחד שנפתח בוידאו שלה שרה את ״שום דבר לא יפגע בי״ ונראה לי שלא היה אדם אחד שלא מירר בבכי. והלב? נקרע לרסיסים. כמה ימים אחר כך כבר ״זכתה״ לדואט עם כנסיית השכל. האהבה שלה למוזיקה… גרמה לי לחשוב על זה שאני כבר לא שרה, חוץ מאולי שירים ערש לילדים הקטנטנים שלי. וככה יצא ששרתי לעמיתוש שיר ערש, כאילו הייתה האחות הקטנה שאין לי. האחות הקטנה של אחיותיה, שכבר איננה. ילדה שהיא פרח אדום, שנרצחה על ידי מחבלים ארורים בקיבוץ בארי – שהוא אולי המקום הכי מוכר בהקשר של פסטיבל "דרום אדום" והפרחים האדומים".
פרח שנקטף בטרם עת. עמית במדי מד"א (מתוך האינסטגרם לזכרה)
על השיר 'פרחים אדומים' ששרה במקור יהודית תמיר בשנת 1994, אותו בחרה בוקר-אמר להקדיש לעמית, היא משתפת: "שרתי את השיר הזה בטקס יום זיכרון לפני יותר מ-20 שנה, כשהייתי בתיכון, בלהקה של יעקב ז"ל ואורלי בן שבת האהובים, שהיו מביאים תמיד משהו ישן-חדש כדי לאתגר אותנו.
פניתי לבן אלקיים- הזמר והאמן הכי טוב בארץ מבחינתי ויום למחרת כבר הייתי איתו באולפן- הוא ניגן, אני שרתי. פנה לחברים מוכשרים וטובים שלו שעשו מיקס (תמיר גורדין) ומאסטרינג (רועי בוקריס) והנה התוצאה לפניכם אוזניכם. ולא, השיר לא נכתב אחרי ה-7 באוקטובר הארור, אלא אי שם בשנת 1994 אבל הכל שם שורף את הלב מרוב שזה פוגע ונוגע בול בכאב".
לשמיעת השיר לחצו כאן
עוד כתבות
המלצות נוספות
עוד כתבות
מבזקים - אשדודי
