שורף את המסלול: תכירו את אבי אלבז – אלוף הארץ ברכיבה על אופנועים

יש לא מעט תחרויות של מרוצי אופנועים והמוכרת מכולן היא ה'מוטי ג'יפי'. מה ההבדל בין זה לבין ה'סופרבייק'?

"ההבדל המהותי הוא בין האופנועים. במוטו ג'יפי יש אופנועים של יצרנים כמו הונדה, קוואסקי או כל יצרן שמכירים והתחרות היא בין הרוכבים אבל גם בין היצרנים והתקצוב של זה ענק בשל כך שהתחרות היא בין היצרנים כשהם לא מוגבלים כמעט בכלום. הם ממציאים אופנוע בנפח מסוים ורשאים לעשות מה שהם רוצים עם כל פנטזיה או פיתוח שהם רוצים להוביל וזה אופנוע ייחודי שהוא רק למסלולים. מביאים את הרוכבים הכי טובים והם עושים את האופנוע הכי טוב שהם יכולים. בסופרבייק העולמי התחרות בין אופנועים ויצרנים דומים, אבל האופנועים הם מוכרים במראה".

 מה טווח הגילאים במרוצים מהסוג הזה?

"בגדול אין גילאים בזה. אני חושב שאני זקן השבט ואני הכי מבוגר בחבורה הזו של נהגי האופנועים. יש המון חברה צעירים וכשרוניים מאוד שהם מייצרים דור עתיד שנראה ורוד ברכיבה המוטורית בישראל. אני עברתי פציעות בחיים שלי ודברים שהיום אני מרגיש אותם ואני פחות רענן. אני חושב שלצעיר יש יותר יתרון בזה שהוא יותר נמרץ ויותר מעיז ממישהו כמוני. אני מתחרה עם ילדים בני 18-19 ויצא לי להתחרות גם עם בני 14-15 שהם דור שני ושלישי לאנשים שגדלו לספורט המוטורי".

והשתתפת גם בתחרויות בין-לאומיות או שלוקחים בזה חלק?

"לי לא יצא אבל יש פה ילדים שכבר נסעו להתחרות באירופה. החיסרון היה שהיינו צעירים בנושא בעבר ולא היה פה מסלולים מתאימים כדי להתאמן עליהם ולעמוד בשיווניות עם חברה צעירים ממדינות שונות. היום זה יותר שקול וחברה צעירי פה יש להם איפה להתאמן והם מתחרים עם מבוגרים וזה נותן להם יותר ניסיון ובשלות והם מביאים מדי שנה יותר תוצאות גם מעבר לים. אני מאמין שבעוד שנתיים-שלוש נראה תוצאות הרבה יותר טובות גם".

אבי אלבז עם החברה הצעירים. מקנה להם מהניסיון שלו (דף הפייסבוק של אבי אלבז)

מה יש לך להגיד עבור ההורים או בני נוער שחוששים מלהצטרף לענף הזה מתוך סכנה?

"מי שמגיע מהכביש הציבורי נוכח לדעת שהכביש הציבורי הוא דבר מסוכן ורואים בו לעתים קרובות לצערנו חברים טובים שנפצעים או נהרגים, והמסלולים האלה שנוסדו פה נותנים אפשרות וצורת מחשבה אחרת להיות ספורטאים ורוכבים במקום לרכב ולהשתולל בכבישים ציבוריים שלא בנויים לטעויות."

"אני לא אשקר – יש סיכון אבל הסיכון הזה מוריד את רמת האחוזים לפגיעה קטלנית יחסית לכביש. בכביש ציבורי הטעות היא פעם אחת – במסלול אתה יכול ליפול או להחליק אבל אתה מרים את עצמך והאופנוע, אולי הוא ניזוק אבל אתה יוצא בסדר גמור ואתה ממוגן אפקטיבית למסלול. היתרון במסלול שהרוכב לא ייתקע בשום דבר כי בכביש הציבורי יש הרבה מכשולים שאתה כן יכול להתנגש בהם וכל אחת כזו היא קטלנית".

 איך המשפחה שלך קיבלה את המשיכה שלך למרוצים?

"יש לי שני ילדים הגדול בן 28 והקטן 26. אחד הוא בעולם המוסיקה ואחד מציל והם מכירים אותי מתחרה מאז שהם נולדו בערך. בגדול אני לא כל כך אוהב שמקרובים אליי באים לראות אותי מתחרה, זה לא עושה לי הרגשה הכי טובה. גם אשתי והם באו כמה פעמים אבל הם לא מתים על זה יותר מדי. אני מאמין שלמרות שהיא כבר רגילה לשיגעון הזה שלי, בתוך תוכה היא דואגת".

לסיום, מה נאחל לך?

"קודם כל שאמשיך לעסוק בזה ושאדרנלין לא יפסיק לזרום בי. אני רוצה להודות לכל החברים הטובים שלי בענף, לאופנועי השרון 1988, צמיגי מישלן ולעמותת מסלול לקידום מרוצים דו גלגליים בישראל".

מסלול המרוצים בפצאל (דף הפייסבוק של מסלול פצאל - ilandrones)