קבלת שבת עם שרה גרשון

''את כל הספונטניות שלי אני שומרת להקפצות ללידות" שרה גרשון

“קבלת שבת” – פינה חדשה שתביא את ההיערכות לסופ”ש של דמויות שונות בעיר והשבוע: שרה גרשון, בת 44, נשואה ואמא לשתי בנות. גרה ברובע ה' כבר 8 שנים. דולה ומטפלת הוליסטית בנשים סביב היריון ולידה, מנהלת את קבוצת יולדות באשדוד והסביבה בפייסבוק.

מתי את מתחילה לתכנן את הסופ"ש שלך?

"את כל הספונטניות שלי אני שומרת להקפצות ללידות אז אני מתחילה לתכנן את הסופ"ש די מוקדם. בדרך כלל כבר בתחילת השבוע אני איערך לסופ"ש כי אני אוהבת לדעת מה התוכניות שלי מראש. אני מתכננת דברים הרבה זמן מראש בהתאם לכוננויות, ותמיד כשאני קובעת משהו אני מוסיפה "אם לא אוקפץ ללידה". הבנות שלי כבר יודעות שאפשר לתכנן ובסוף אני לא אצטרף אליהן, לשמחתי זה מתקבל בהבנה גדולה אצלי בבית. קרה לא מעט שתכננתי וזה לא יצא, אבל עדיין אני מעדיפה לתכנן מראש ולבטל מאשר להיות לא מוכנה".

איך את מעבירה את שישי בבוקר?

"שישי בבוקר אצלי זה או מפגשי הכנה ללידה בקליניקה או קפה ושופינג. יוצא לי לעבוד לרוב בשישי בבוקר כי זה נוח לסדנאות ולמפגשים עם זוגות, אבל אם יש לי שישי פנוי אז אחותי היא בדרך כלל הפרטנר המושלם להסתובב איתה בביג או במתחם או ללכת לים בקיץ".

"מי אחראי על סעודת השבת?

"בדרך כלל  את סעודת השבת אנחנו אוכלים אצל אמא שלי, היא האחראית העיקרית לבישולים. אני באה מבית מרוקאי אז האוכל בדרך כלל מסורתי ואותנטי, יהיו דגים ברוטב, בשר עם בצל, קציצות עם כל מיני ירקות לפי העונה, המון סלטים מרוקאים. אמא שלי אלופת על חלל בבישול והאוכל שלה ברמה הכי גבוהה שיש, אז כל שישי זה הפתעה חדשה וחגיגה קולינרית. לפעמים אני אכין איזו תוספת אבל לרוב אנחנו אחראים רק על קניית החלות אז אפשר להגיד שאני די מתפנקת בארוחות שישי".

איך נראית שבת בבוקר אצלך במשפחה?

"לצערי אני כבר לא מצליחה לישון עד ממש מאוחר כמו כשהייתי יותר צעירה, אני מתעוררת סביב 8 בבוקר, שותה קפה ויושבת במרפסת בשמש של הבוקר. אני אוהבת את השקט הזה שיש ברחובות בשבת בבוקר, שאפשר ממש לשמוע את הציפורים והאוויר מלא רוגע. אם יש לנו תוכניות לצאת אז אקום להתארגן ואם לא אנחנו הולכים לאכול ארוחת צהריים אצל אמא שלי שתמיד מכינה חמין, ליתר ביטחון, גם אם אמרתי לה שלא נבוא".

שתפי אותנו בזיכרון ילדות שלך משבת?  

"הכי זכור לי משבת בילדות זה את אבא שלי עושה קידוש בסלסול מרוקאי שכל הרחוב היה שומע אותו. אבא שלי היה חזן בית כנסת והיה לו קול נהדר, הקידוש שלו עדיין מתנגן לי באוזניים כשאני חושבת עליו. אהבתי לשמוע אותו מתכונן לקראת שבת על פרשת השבוע, כשכל הבית כבר מוכן לשבת, כולם רחוצים ולבושים והוא יוצא חגיגי לבית הכנסת. אחת הסיבות שעברנו לאשדוד היה החיבור שלו לבתי כנסת מרוקאים ולאווירה הזו שהייתה חסרה לו ברמת השרון, בה גדלתי".

צלם – ליאו גרינברג, אלה מאירוביץ'