קבלת שבת – בלה רובין

בלה רובין: "על סעודת השבת, אחרי 20 שנה שאני הייתי אחראית אליה, השרביט הועבר לבעלי".

מה אנשים לא יודעים עליך?

"עובדה אחת שרוב האנשים לא יודעים, היא שלפני הרבה שנים, כאשר עוד לא היתה כל כך חשיפה כמו בשנים האחרונות לסרטן השד, גיליתי (במקרה לחלוטין) ממש עם בחירתי לקדנציה הראשונה שלי כיו"ר ועד הורים עירוני, כי חליתי. מכיוון שאני משתדלת להיות אדם פרטי לחלוטין ומשתדלת לא לחשוף את חיי האישיים לציבור, עברתי ניתוח ולאחר מכן התרוצצתי בבוקר לבית חולים תל השומר לעבור הקרנות, משם לעבודה, לילדים לבית הספר, וניהול משק הבית אשר כלל כמובן את ועד ההורים העירוני, הישיבות, המפגשים עם הוועדות השונות בעיריה כשהמטרה הייתה לשים את אשדוד על מפת ההנהגה הארצית".

איך נראה אצלך שישי בבוקר?

"לאחר הכנת בצק לחלות, אם לא קיימות התחייבויות קודמות, ומסתדר, אני מעדיפה ומשתדלת לצאת עם הילדים לארוחת בוקר או לזמן איכות אחד על אחד (אחרי שלעיתים לא מתראים הרבה זמן, בגלל מבחנים ובדומה)".

מי אחראי על הארוחה?

"על סעודת השבת, אחרי 20 שנה שאני הייתי אחראית אליה, השרביט הועבר לבעלי המרוקאי, שהתגלה בשנים האחרונות, כשף מוצלח ויצירתי – אין ארוחת שישי אחת דומה לשנייה. הוא תמיד מפתיע ויכול להשתתף בשקט בתחרויות בישול/גורמה. מה בתפריט? דגים על בסיס קבוע, תפוחי אדמה מתובלים וטעימים, אורז מועשר בהמון דברים, חזה עוף ברטבים שונים ותוספות מדהימות. לארוחה מצטרפת תמיד, אמי ניצולת השואה שהתאלמנה מאבי ז"ל שהיה פרטיזן וניצול שואה בעצמו".

ומה קורה בשבתות?

"שבת בבוקר הוא היום היחיד שאני מרשה לעצמי להתפנק ולקום מאוחר יחסית, ב-9 בבוקר. לשתות את הקפה בשקט כאשר כולם ישנים ולהשלים את מה שלא הספקתי כל השבוע. כשכל הבית מתעורר לו, מתחילים להתארגן לארוחת הבוקר המשפחתית הקבועה "של הביחד" שלנו. ארוחה שלא היתה מביישת מלון עם המון סוגי בצים חביתות, ירקות, סלטים שונים, לחמים ופוקצ'ות חמות מהתנור. בקיצור, שבת של שמחה, צחוקים ומשפחתיות חמה".

שתפי אותנו בזכרון ילדות שלך.

"בקיץ נהגנו לנסוע די הרבה לים המלח. קמנו מוקדם מאוד בבוקר, ארגנו את הציוד לפיקניק בצידנית. אני זוכרת את הנופים המדהימים בדרך והריח המלוח של הים והסביבה. ירדנו בחוף בוקק, כמעט נטוש , והכי כייף בעולם. היינו משחקים על החוף, שחייה בים כשחלקים בגוף שורפים לך ורצים לחוף להתקלח. הייתי אדומה משיזוף והמלח שמתייבש על הידיים והרגליים. אני זוכרת היטב את הנסיעה חזרה הביתה, הרוח החמה והעיניים שנעצמות בדרך".