מנציחים את איתי בדרך שהכי אהב: בשבת הקרובה תחרות הגלישה לזכרו של איתי מור ז"ל

ארבע וחצי שנים לאחר האירוע שטלטל את העיר אשדוד, בו נרצח איתי מור ז"ל באכזריות על-ידי שכנו, מותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים יתומים והמון חברים שבורי לב. בשבת הקרובה, משפחתו תקיים לראשונה אירוע לזכרו - בשיתוף פעולה עם העמותה לקידום גלישת הגלים והספורט הימי באשדוד - תתקיים תחרות גלישה לזכרו בחוף 'סבביתה', שנקרא כך להנצחתו של איתי ז"ל. עמית אשתו מספרת: "איתי היה פותח את החלון בבוקר, מוציא את האצבע לבדוק לאן נושבת הרוח, מסתכל על העננים ומחליט אם ללכת לגלוש או לא"

532

תגובות

הדפסה

מאור לוי 15:18 | 06/07/2022

אלבום משפחתי

ב-17 בינואר 2018 בשעות הערב, איתי מור בן ה-45 נדקר באכזריות על-ידי שכנו, מותיר אחריו את אשתו עמית יחד עם ארבעת ילדיהם.

הרצח המזעזע הותיר עיר שלמה מזועזעת, והמון בני משפחה וחברים שבורי לב, מסרבים להאמין כי איתי האהוב על כולם – איננו יותר.

4 שנים וחצי לאחר האירוע הקשה, משפחתו תנציח בשבת הקרובה בחוף 'סבביתה' הסמוך לשפך נחל לכיש את זכרו כשלראשונה תתקיים תחרות גלישה לילדים ונוער מטעם העמותה לקידום גלישת הגלים והספורט הימי באשדוד.

לא סתם נבחרה תחרות גלישה כדי להנציח את האדם היקר שכולם אהבו – איתי היה פשוט מאוהב בים, כמו הרבה מאוד מתושבי העיר המזוהה עם תרבות הגלישה ומקיימת לא מעט תחרויות גלישה לאורך כל השנה.

איתי מור ז"ל התחיל לגלוש כשהיה בכיתה ו'. הוא היה אצל חבר והשניים פשוט החליטו לקחת את הגלשן ולרדת לים. ככה זה באשדוד, יורדים לים. פעם, לא היו את כל החוגים שיש היום בהם מדריך מקצועי מלמד את הילדים לגלוש, מי שרצה לגלוש פשוט היה עולה על הגלשן.

איתי מור ז"ל יחד עם ארבעת ילדיו (אלבום משפחתי)

את הגלשן הראשון של מור קנה לו אחותו הגדולה שני והמסורת הזו ממשיכה – לא מזמן זוהר, הבת הגדולה, קנתה לדביר אחיה הקטן את הגלשן הראשון שלו – מה שהיה אירוע מרגש בבית.

"היא החליטה שהיא ממשיכה את המסורת… וקנתה לאח הקטן", מספרת עמית.

את דביר אגב, לימד איתי לגלוש עוד מגיל ממש קטן, כשהיה בן 3 בלבד הוא היה לוקח אותו עם חליפת גלישה קטנטנה ומעלה אותו על הגלשן.

"אני זוכרת כשהיינו יחסית בתחילת הזוגיות שלנו יחד, איתי היה פותח את החלון בבוקר, מוציא את האצבע לבדוק לאן נושבת הרוח, מסתכל על העננים ומחליט אם ללכת לגלוש או לא. פעם לא היו מצלמות ואפליקציות – ככה הוא היה פותח את היום" מספרת עמית אשתו שבאותו ערב שבעלה נרצח חשבה לעצמה "איזה אבא מדהים, איך הילדים זכו, איך אני זכיתי".

שניהם היו אנשי-ים וגם המשפחה שלהם הפכה להיות כזו. הדברים כמובן השתנו מאז המקרה הנוראי, הם עברו דירה, צילמו סרט תיעודי שעדיין לא ראו בעצמם, הפכו לעצמאיים וחזקים יותר ועם זאת מרשים לעצמם להתמודד ולכאוב את האובדן הגדול. הזיכרון והזיכרונות מאיתי תמיד איתם.